קצת היסטוריה

1927

הבריטים קבלו החלטה להניח צינור נפט בקו כירכוך – חיפה, לאחר שהתגלו מקורות עשירים בנפט בחבל זה שבצפון עירק. עפ"י תכניתם צינור הנפט יגיע לחיפה, שם יועמס על מכליות ויועבר לבריטניה ולשאר השווקים. מאוחר יותר, משנתקבלה החלטה על בניית בית זיקוק בחיפה, שימש צינור זה כצינור הזנה לבית הזיקוק.

1934

סיום עבודות הנחת הצינור ע"י "חברת הנפט העיראקית" – IPC, שהיתה בבעלות בריטית.

1938

דירקטוריון החברה הבריטית (C.R.L Consolidated Refineries LTD – ובתרגום: מפעלי זיקוק מאוחדים בע"מ) קיבל החלטתו על הקמת בית זיקוק בחיפה. עבודות ההקמה הוטלו על החברה האמריקנית קלוג', שהחלה עבודתה כבר בשנה זו. ההתדרדרות במצב הבינלאומי, התחזקותה של המפלגה הנאצית ושאיפתו של היטלר להשתלט על אירופה, הצריכו את אנגליה להכנס להכנות צבאיות וכלכליות לקראת מלחמה אפשרית מול גרמניה. החברה נכנסה להליך מזורז בהקמה, מתוך הבנה שלבית הזיקוק בחיפה יהיה תפקיד חשוב במאבקם של כוחות הברית נגד גרמניה ובעלת בריתה איטליה.

1939

יחידת הייצור הראשונה של בית הזיקוק, החלה עבודתה בנובמבר (שנה לפני המועד המתוכנן) וזיקקה מזוט שהיה חיוני להנעת הספינות של הצי המלכותי בים התיכון. החל ממרץ 1940 החלו בתי הזיקוק לזקק תזקיקים נוספים: בנזין, סולר וקרוסין. תפוקת בית הזיקוק בשנה הראשונה הגיעה ל- 1.1 מליון טון נפט גלמי, והוא גדל בהדרגה לאורך השנים עם התפתחותו של בית הזיקוק .כיון שצינור הנפט מעירק יכול היה להזרים לכל היותר 2 מליון טון בשנה, החלו ביבוא נפט גלמי בעזרת ספינות מעירק, מאירן ומסעודיה.
במהלך מלחמת העולם השנייה ספג בית הזיקוק 22 הפצצות של מטוסים איטלקיים, שהצטרפו למכונת המלחמה הנאצית. לאחר שתי הפצצות קשות במיוחד, אשר הסבו נזקים כבדים, למדו הבריטים כיצד להגן על בתי הזיקוק: הם בנו קירות מגן סביב רוב המכלים, הפריחו בלוני מתכת ממולאים גז מעל בתי הזיקוק, כדי להפריע למטוסי האויב, יצרו מסכי עשן ועוד. פעולות אלה נחלו הצלחה רבה וגרמו לאיטלקים לוותר על בתי הזיקוק כיעד להתקפה. בתי הזיקוק של חיפה היוו את אחד המרכיבים החשובים של האימפריה הבריטית בתחום ייצור דלקים למיניהם, ובכך סייעו לניצחונה של בריטניה במלחמת העולם השניה.

1947

מהלך האירועים בתקופה שלאחר החלטת האומות המאוחדות, מיום 29.11.1947 ועד הקמת מדינת ישראל, תבע קורבן מכאיב גם בבתי הזיקוק. ב- 30.12.1947 נרצחו בבתי הזיקוק 39 יהודים ע"י פורעים ערבים, עובדי החברה.
עם קום המדינה, נעצרה ההזרמה בצינור הנפט עירק - חיפה בשל החלטה של הממשלה העיראקית שלא לתמוך במדינה הציונית שאך קמה. במשך שנתיים סבל בית הזקוק ממחסור בנפט גלמי, ורוב הזמן היה מושבת.

1950

בסוף אוגוסט חודשו משלוחי הנפט הגלמי לחיפה. הנפט הגיע במכליות מוונצואלה ומכווית וכן מהמפרץ הפרסי, כשהן עוקפות את אפריקה בשל איסור המצרים לאפשר מעבר הובלת דלק לישראל דרך תעלת סואץ.

1957

קו צינור הנפט הראשון הונח מאילת לבאר שבע, ובכך החלו מתקני בתי הזיקוק לזקק את הנפט הגלמי שהגיע מאיראן לאילת.
בבאר שבע הוטען הדלק על קרונות ומשאיות והועבר לבתי הזיקוק בחיפה.

1959

רק בשנה זו עברו בתי זיקוק מאוחדים בע"מ לידיים ישראליות, והפכו להיות חברה בבעלות ממשלתית בשם בתי זיקוק חיפה בע"מ. בשנת 1972 שונה השם לבתי זיקוק לנפט בע"מ
תוצרי בזן השונים הביאו להקמתם של מפעלים פטרוכימיים סביבה, אשר ניזונים מחומרי הגלם המופקים בבזן, ומייצרים מהם חומרי גלם לתעשיות המשך. בכך, למעשה, מעלים את ערכם הכלכלי של תוצרי בזן.

1962

הוקם המפעל הפטרוכימי הראשון - "מפעלים פטרוכימייים לישראל בע"מ" (מפ"ב) וייצר פוליאתילן. חומר הזינה – אתילן, נרכש מבזן.

1964

.חברת שמנים בסיסיים חיפה בע"מ (שב"ח) נוסדה בבעלות משותפת של בתי הזיקוק לנפט – 50% וחברות הדלק: פז, סונול ודלק – 50% הנותרים. החברה מייצרת שמני סיכה בסיסיים ושעווה, כשחומר הזינה שלה נלקח כמובן מתהליך הזיקוק. המפעל הוקם במתחם בתי הזיקוק

1971

ממשלת ישראל מוכרת 26% לחברה לישראל ובדרך זו מגייסת אמצאי מימון להקמת בית זיקוק נוסף באשדוד.
הצורך בבית זיקוק נוסף החל להתברר בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים.
עם ההתפתחות הכלכלית במדינה ועלייה ברמת החיים בית הזקוק בחיפה התקשה לעמוד בביקוש הרב לתזקיקים ואז הוחלט על הקמת בית זקוק נוסף באשדוד.

1973

מתקני הזיקוק באשדוד הופעלו לראשונה והספיקו לתרום להצלחות צה"ל במלחמת יום כיפור. עם הפעלתו של בית הזיקוק באשדוד גדלה יכולת הזיקוק של החברה לכ- 10 מליון טון נפט גלמי בשנה.

1974

חברת גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ, שהיתה בשליטת האחים יוחננוף, הקימה את החטיבה הפטרוכימית, בסמוך לבתי הזיקוק חיפה.

1976

בזן רכשה 26% ממניותיה של גדות תעשיות פטרוכימיה. החטיבה הפטרוכימית הוקמה כמפעל לייצור ארומטים בסיסיים, הנשען על יכולתם של בתי הזיקוק לספק לה את חומרי הזינה.

1991
חברת כרמל אולפינים בע"מ (כאו"ל) הוקמה בבעלות משותפת של מפעלים פטרוכימיים בע"מ (מפ"ב) ובתי הזיקוק (50% לכל אחת מהחברות). החברה קבלה לרשותה את מתקני האתילן והפוליאתילן שהיו ברשות בזן ומפ"ב והקימה מתקנים לייצור פוליפרופילן. החברה מקבלת את חומרי הזינה למתקני הייצור שלה מבזן. כאו"ל מייצרת מוצרים פולאוליפיניים המשמשים חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק

1994

בזן רכשה את יתרת המניות של החטיבה הפטרוכימית מגדות תעשיות פטרוכימיה. החטיבה החלה לפעול כחברה עצמאית בשם "גדיב תעשיות פטרוכימיה בע"מ" והפכה להיות בבעלותה המלאה של בזן.

בשנים האחרונות...
2006

כחלק מרצונה של הממשלה להפריט את בתי הזיקוק ולייצר תחרות בשוק התזקיקים, רוכשת הממשלה את אחזקותיה של החברה לישראל בבזן (26%), והופכת להיות בעלת השליטה המלאה בבזן. כעת יכולה הממשלה ליישם את החלטתה, וכבר באותה שנה היא מוכרת את בית הזיקוק באשדוד לידיים פרטיות – לחברת פז.

2007

הממשלה משלימה את תהליך ההפרטה ומוכרת את שאר מניותיה בבזן לגופים פרטיים. כיום בזן הינה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה. בעלי המניות כיום הם: החברה לישראל – כ- 37%, מפ"ב – כ- 20% והציבור כ- 43%.

2009

בזן רוכשת את מניות כאו"ל, שהיו בבעלות מפ"ב, תמורת הקצאת מניות בבזן, וכך הופכת כאו"ל להיות חברה בבעלותה המלאה של בזן.

2010

בזן רוכשת מחברות הדלק את מניותיהם בשב"ח, ובכך הופכת לבעלת שליטה מלאה בחברה.

2012
ועד היום

בזן שינתה את שמה לקבוצת בזן. קבוצת בזן, המשתרעת על שטח של כ- 2,200 דונם וכוללת את המפעלים הבאים: בית הזיקוק בחיפה, כרמל אולפינים בע"מ (כאו"ל), גדיב תעשיות פטרוכימיה בע"מ, שמנים בסיסיים חיפה בע"מ (שב"ח) ומחזיקה ב- 100% ממניותיהם של כל אלה. כושר הזיקוק של החברה כ- 10 מליון טון נפט גלמי לשנה. מוצרי החברה רבים ומגוונים החל מתזקיקי הנפט וכלה במוצרים המיוצרים במגזר הפטרוכימיה של החברה.